סיפורו של רס"ן אריאל בן משה ז"ל שנפל בשבעה לאוקטובר

לרגל יום הזיכרון לחללי צה"ל וחללי מערכות ישראל, היום נביא את סיפורו של רס"ן אריאל בן משה ז"ל שנפל בשבעה לאוקטובר, בנה של גלית ולדמן, שעבדה בקבוצת זריחה ערב השבעה לאוקטובר.

נפגשנו עם גלית ולדמן לשיחה על בנה אריאל ז"ל. גלית עבדה בקבוצת זריחה קרוב לשנתיים כמבקרת איכות. היא עדיין שומרת על קשרים טובים וקרובים עם הצוות. גלית מרצה ברחבי הארץ ובעולם ומעבירה מסרים מרגשים על אחדות, קירוב לבבות, אהבת הארץ וציונות.

רס"ן אריאל בן משה ז"ל, הוא בנה השני של גלית מבין שישה. נשוי ליובל, קצין בכיר ומצטיין בסיירת מטכ"ל. בוגר הפנימיה הצבאית בחיפה. מפקד פלוגה בסיירת מטכ"ל, נפל בקרב בעוטף עזה ב-7 באוקטובר 2023, בגיל 27. אריאל היה מפקד הכוח, בין הראשונים להגיב ולהיכנס לזירת הלחימה, הוא נפל בקרב יריות הירואי תוך הגנה על אזרחים וילדים, במהלך מבצע החילוץ של רועי מזרחי. אריאל היה ידוע באהבתו הרבה לספורט, במיוחד לכדורסל, אף על פי שלעתים נדירות יכול היה להגיע למשחקים. לאחר מותו, שחקני מכבי תל אביב, כתבו את שמו על נעליהם במשחקים, כמחווה לזכרו. אריאל נקבר סמוך לחברו הטוב מהפנימייה, ארז שגיא ז"ל, שנהרג בצוק איתן, לבקשתו. המשפחות ביקשו להבטיח שהם יישארו צמודים, והספסל ליד ארז הוסר כדי לאפשר את הקבורה הצמודה.​

אחיו הצעיר שביט, קצין לוחם בצנחנים, קיבל את הבשורה הקשה כשהוא בדרכו לשדה הקרב. הוא החליט להרים טלפון לאמו, גלית, שלא היססה ולמרות הבשורה המרה על נפילת בנה, חיזקה את ידיו של שביט ואמרה לו שחייבים להמשיך. שביט הקשיב לאמו, נלחם, חטף כדור מחבלים בכתף ימין, אך המשיך להילחם ביד שמאל עד להכנעת המחבלים.

"אנחנו מדברים על הבן שלי ואני רוצה לומר שוב ושוב- לתפארת מדינת ישראל, כי אין עוד עם כזה. אם אני יכולה במשהו לגרום לאנשים להרים את הראש, לחייך, להסתכל מעבר לשמש, אז להרים את הראש! כי הבן שלי בחר. הוא היה איש קבע. הוא לא חולל, לא סבל ולא נחטף. אם למות אז אשכרה, ככה. למען המדינה. לו יכולתי לשחזר את השיחה בינינו בשבע בבוקר בשבעה לאוקטובר, לא הייתי עוצרת בעדו. פשוט לא. יש לנו עם אחד, וכל מה שצריך לעשות זה לוודא שדבר כזה לא יקרה שוב. הייתה לנו שואה אחת ושואה שניה. פעם שלישית - זה עלינו למנוע. יש ימין ויש שמאל, וזה לא מילת גנאי בשום מקום מלבד בישראל. אני גרה במעלות, אנחנו חיים בדו קיום בין אם אנחנו רוצים או לא, זה כוח האינרציה של הכלכלה ויותר מכך, זה מגדלור של דו קיום. יש הכל - דרוזים, צ'רקסים ועולים חדשים. הם תרמו עכשיו למכינה הקדם צבאית שמוקמת בימים אלה בעוטף, ע"ש אריאל ורס"ן חן בוכריס ז"ל. ניתאי, בני החמישי, הוא מקים המכינה".

"אני שותפה לרצון לשנות את חוק הלאום לגבי דרוזים, צ'רקסים ובדואים, אבל אני אפנה דווקא אלינו היהודים. אני רוצה להגיד מילה על בנות ישראל, הלוחמות, נשות המילואימניקים, האמהות, בנות הזוג שנשארו מאחור - הבנות שלנו החזירו את הצבע ללחיים של העם הזה. חנה סנש, דבורה הנביאה, שרה גיבורת ניל"י, כולן וכולכן גאווה גדולה.

אני זכיתי שיש לי בן שהוא גיבור ישראל. זה פשוט. בסוף, אני קטנה. אני עוד אחת מפאזל שלם של אנשים שפשוט ממשיכים. ואנחנו נעשה ונצליח. מלחמות באות והולכות, המדינה נשארת. איזה עם יש לנו. זה אור לגויים. בחירה בחיים ואי קידוש של מוות. יותר מהשבעה באוקטובר פשוט אין הוכחה לזה. תראו מה קורה בסוריה, במיאנמר, באפריקה. יש פה משהו אחר, טהור וקדוש, חוץ מגאווה אין משהו אחר להגיד".

אשרי העם שאלו הם בניו, אשרי האמהות שגידלו כאלה בנים. יהי זכרו של אריאל ברוך לעד.

כותב המאמר: מערכת,